עפיפונים

אופנה לבנים קטנים. של הבנים שלי לפחות.

יש לי שני בנים. בעוד אמהות לבנות מרוויחות נקודות סטייל בעודן מלבישות את בנותיהן בשמלות מגניבות, המצורפות לקשתות, סיכות, שרשרות, גרביונים ושאר אקססוריז, שלא לדבר על תיק קטן ומגניב ונעליים הורסות, לי יש בנים. בנים לובשים טריקו וטריינינג.

כפי שאימי היקרה סיכמה את המצב במכירת קולאז' סייל בסטודיו של קרן שביט: " אם היתה לי נכדה הייתי קונה פה המון דברים, אבל יש לי נכדים".
(אמא, אני אשתדל יותר בפעם הבאה)

נכון, אתם יכולים להגיד שגם את הבנים אפשר להלביש בסטייל – בג'ינסים עם דיטיילים, בחולצות טריקו בהדפסים מגניבים, ובנעליים מיוחדות, אבל זה בגלל שאין לכם בנים. הרי ידוע שבנים חוזרים מהגן באחד ממצבי הצבירה הבאים: מכוסים בחול, מכוסים בכתמי צבע, מכוסים בחול ובכתמי צבע.
להשקיע בנעליים מיוחדות? לא כשהילד מחליף מידה פעם בעונה במקרה הטוב ופעמיים במקרה היותר נפוץ (אייל עלה בשתי מידות בשנה האחרונה), ולא כשבאמצע עונה כבר לא ניתן לזהות את צבעם המקורי עקב שפשופים/שכבת בוץ/סקוטשים מהוהים וכו'.
ג'ינס? בחצר? תוך כדי טיפוס על סולמות וקפיצה מכל מיני מקומות? ממש.
חולצות עם הדפסים מיוחדים? כתמי החול / פירות / קטשופ / טושים / גואש כבר יכסו אותם, ואז אחרי 3 סיבובי "סנו אוקסיג'ן" (או קליה או סבון אסטוניש) הם גם יזרקו לפח.

שני ילדיי לובשים את מיטב אופנת המיחזור של חורף 2011:

המלתחה של אייל, גברבר בן כמעט 5, ארוך ורזה כמו ספגטי, כוללת את מיטב אופנת השנים שעברו שקיבלתי בירושה מהגיסה ומחברה לעבודה, בשילוב עם כמה פריטים ששרדו את חורף 2010 ועדיין מכסים לו את הפופיק. לפעמים אנחנו משלבים מכנסיים משנה שעברה שמגיעים לו עד הגרביים (7/8! מה יש!).

המלתחה של יאיר, גברבר בן שנה ו-7 חודשים, מתחזה לתינוק שוודי, כוללת את מיטב אופנת חורף 2008 (כשאייל היה בן שנה ו-10 חודשים) ששרדה לספר על זה. מכיוון שכל הבגדים הנ"ל הם במידה אחת יותר גדולה ממה שהוא צריך (ככה זה כשילד אחד נולד בסוף החורף והשני נולד בקיץ), הוא הולך עם שרוולים מקופלים בחולצות ובמכנסיים.

הילדים שלי הם כמובן הורסים וחתיכים למשעי גם בלבוש הזה (ואני לחלוטין אובייקטיבית!). מחברות לעבודה הבנתי שבכיתות ב'-ג' הבנים כבר מקפידים הרבה יותר בלבושם. מצד שני הם בטח (?) גם מתלכלכים פחות. אני מקווה שאכן עתיד אופנתי יותר צפוי לנו, למרות שאני לא כל כך בטוחה – אייל קיבל בצהרון דף צביעה של פינוקיו, ושאל אותי למה הוא לובש פפיון. "זה של בנות", אמר.
"זה לא רק של בנות!", הזדעקתי. "גם בנים לובשים פפיון. זה לקישוט, כדי להיות יפים!". הילד הביט בי בעיניים מזוגגות.
מה אני מצפה, כשלאחרונה בעלי לא הבין מדוע אני כל כך צריכה לקנות נעליים לחורף. למה צריך יותר משני זוגות?
נו. בנים.

אייל בבטן הדג

אייל הביא מהגן ערימה של ציורים. עברתי עליהם וממש התלהבתי מהציור הבא. הוא נראה לי ממש קסום: פרחים באחו שנעים להם ברוח, ועלי הכותרת שלהם מעופפים באוויר.

אני: אייל, איזה יופי של ציור! מה מצויר פה?
אייל: אמא, את מחזיקה אותו הפוך.
אני: אה (מסובבת את הציור).

אני: אז מה מצויר פה?
אייל: רואים פה מה שקורה בבטן של הדג. השערות למעלה הן בשביל לתפוס את החיידקים הרעים, שזה האדומים. יש את הכתומים, שזה גזר. יש את הירוקים, שזה ירקות ירוקים. יש כחול, שזה מים. יש תכלת, שזה מים מינרליים.  את רואה, יש פה אחד סגול שזה כחול ואדום שזה חיידק רע שבלע את המים. החיידקים הרעים מאוד מאוד מסוכנים. יש להם 14 ידיים!
אני: הבנתי. וואו. זה ממש מסביר מה שקורה בגוף שלו. זה בגוף של דג מסוים או בגוף של כל הדגים?
אייל: זה מה שקורה בגוף של הדג מהציור הקודם.

שיחות על החיים עם אייל (#25)

בטברנה, עם אייל
אייל למד בצהרון על יוון והתרבות היוונית.
אייל: אמא, את יודעת, היוונים מאמינים באלים ובמפלצות, וגם בכאלו שהם חצי אדם וחצי אל.
אני: ומה עוד למדת על היוונים?
אייל: בחגיגות, הם אוהבים לשבור צלחות. הם שברו את כל הצלחות שלהם, ואז לא נשאר להם במה לאכול. אז במקום זה הם התחילו למעוך כוסות מפלסטיק. הם זורקים אותם על הרצפה והם נמעכות. גם עם זה היתה בעיה, אז במקום זה הם התחילו לפרק פרחים ולהעיף עלי כותרת באוויר ככה שיפלו על הרצפה.

ועל זה נאמר- HUH?!

מקום לדאגה
 אייל ביקש שאשכב במיטה לצידו לכמה דקות.
אני: אייל, למה אתה לא עוצם עיניים וישן?
אייל: אני לא מצליח להירדם כי יש לי דאגות.
אני: איזה דאגות יש לך? מה מדאיג אותך?
אייל: אני לא יודע. אבל הן תיכף יעברו ואז אני ארדם.

תחזית מזג האוויר
אייל
: אמא, את יודעת, העצים התבלבלו. הם חושבים שעכשיו סתיו.
אני: אז מה עכשיו אם לא סתיו?
אייל: עכשיו חם ונעים.

וואלה, צודק.

  אייל(ת) מטיילת
לאייל יש חום.
אייל: אמא, אני לא מרגיש טוב. אני ממש מעולף.
<פתאום מחייך>
אולי אשב לך על האף?

(ההורים מביניכם בוודאי זיהו את הציטוט מ"איילת מטיילת" של רינת הופר. לנטולי הילדים – חכו, גם זה יגיע).

פאפארצי
אני: אייל, תסתכל אליי ותחייך, אני רוצה לצלם אותך.
אייל (זועף): אמא, אני לא מעוניין כרגע בצילומים!

יצירה לחג החנוכה, מאת אייל

חג חנוכה שמח!

לפני שבוע, אייל צייר בצהרון את הציור הבא:

לאחר מכן שוחחנו על היצירה. אני רוצה להבהיר – מדובר בתיעוד של שיחה אמיתית. לא המצאתי פה כלום! יש באמת ילד כזה! והוא שלי! אני ילדתי אותו! השיחה הזו השאירה אותי speechless.

אני: אייל, וואו, איזה ציור יפה! כל כך ריאליסטי. מה מצויר פה?
אייל: זה קודש הקודשים.
אני: ומי נמצא בו?
אייל: יש פה את המנורה ואת הכהן הגדול. הכהן הגדול יכול להיכנס לקודש הקודשים רק ביום כיפור. אני ציירתי פה מה קורה ביום כיפור.
אני: אה, הבנתי. ומה זה הפרח הזה?
אייל: זה פרח שחור שנמצא מחוץ לקודש הקודשים.
אני: פרח מאוד מעניין. אף פעם לא ראיתי פרח שחור.
אייל: זה פרח מאוד מסוכן!
אני: למה הוא מסוכן?
אייל: כי חיים עליו פרפרים ירוקים.
אני: אוקיי. ומה מסוכן בהם?
אייל: הם מסוכנים כי הם אוכלים עור אדם!
אני: אוי ואבוי.

<… מאוחר יותר…>

אייל: אמא, אני צבעתי את האוויר בקודש בקודשים בצבע ורוד.
אני: למה?
אייל: כי השפריצו שם חומר כזה ורוד, כדי שיהיה אפשר לראות את התזוזה של האוויר.
אני: אה, אוקיי.

<… מאוחר יותר…>

אני: אייל, מה הכהן הגדול לובש?
אייל: כלום
אני: מה זאת אומרת? מה, הוא עירום?
אייל: לא, הוא לובש חולצת חוזק.
אני: מה זה חולצת חוזק?
אייל: זו חולצה שנותנת כוח, ואז אתה נהיה מאוד חכם. הכהן הגדול הוא מאוד חכם.
אני: וואו.
אייל: בואי אני אסביר לך איפה קונים חולצה חוזק.
אני: איפה?
אייל: זאת חנות שנמצאת בירושלים, ברוחוב אנטלסיטה, בבית מס' 49. נכנסים למעלית מס' 403099. נכנסים לחנות מספר 3010049, לחדר מים. זה במדף 43 בצד ימין למטה.
אני: שם נמצאות חולצות החוזק?
אייל: כן.
אני: ואיך חולצת חוזק נראית?
אייל: תראי בציור של הכהן הגדול. זאת בעצם חליפה שמכסה גם את הפנים. הידיים בצבע אדום. הבטן בצבע חום. יש חורים לעיניים בצבע כחול, והפנים לבנים בהירים. 
אני: אייל, איך אתה יודע מה יש בקודש הקודשים? אתם למדתם על זה בגן?
אייל: לא, אני הוצאתי את זה מהראש שלי. דמיינתי את זה. ראיתי בדמיון איך נראה קודש הקודשים והכהן הגדול, ואז ציירתי את מה שראיתי.

<… מאוחר יותר, בעלי חוזר הביתה …>

אני (לבעלי): ראית איזה ציור מדהים אייל צייר?
אייל: תראה, אני ציירתי את מנורת שבעת הקנים, ולא שכחתי את השמש!

חג חנוכה שמח לכולכם! גם אם נשכח להדליק את החנוכיה יום אחד, אין ספק שכבר יש לנו מאור גדול בבית.

שיחות על החיים עם אייל (#24)

 הפתעה!
אייל: אמא, אני אצייר לך היום ציור
אני (מחייכת): איזה כיף לי
אייל: זו תהיה הפתעה! אני אצייר לך לב…
בעלי: אבל אייל, אם זו הפתעה אז אולי כדאי שלא תגלה לאמא מה אתה מצייר, כדי שזו באמת תהיה הפתעה בשבילה.
אייל: אני אספר לה רק על המסגרת ועל מה שמצויר בפנים, אבל אני לא אגלה לה מה מצויר למטה!! (מאוד מרוצה מעצמו)

12 חודשים
הסתבר לי היום שאייל יודע לומר את כל החודשים שבלוח השנה הלועזי לפי הסדר.
אני: אייל, גם את החודשים העבריים אתה יודע להגיד?
אייל: בטח – תשרי, חשוון, כסלו, טבת, שבט, אדר, ניסן, נייר, סיון, תמנון, אב, אלול!

שיחות על החיים עם אייל (#23)

מה זאת אהבה
אייל: אמא, את יודעת הכל.
אני (מחייכת): באמת?
אייל: אאאאאה, כן, אני אוהב אותך אז אני חושב שאת יודעת הכל.

המהנדס
אייל
: אמא, הייתי עם אבא בחנות חיות והחלטנו שאנחנו נקנה דגים ונעשה לנו אקווריום בבית.
אני: אוקיי.
אייל: ונקנה גם רשת קטנה כזו, כדי שאם המים יהיו מלוכלכים, אנחנו נוציא איתה את הדגים, נשים אותם בכוס, ננקה את המים, ואז נחזיר אותם.
אני: בסדר גמור.
אייל: אבל לי יש רעיון יותר טוב.
אני: מה הרעיון?
אייל: אנחנו נחבר צינורות לצדדים של האקווריום, ומהם יצאו המים המלוכלכים. אנחנו נחבר את הצינורות האלה לקיר, והם יעברו בתוך הקיר ויגיעו עד לים, ואז המים המלוכלכים יצאו לים, והמים באקווריום יתחלפו במים נקיים.
אני: וואו, איזה רעיון מעניין!
אייל (מאוד מאוד מרוצה מעצמו): כן, זה רעיון הרבה יותר טוב מהרעיון של אבא!

שיחות על החיים עם אייל (#22)

המדען הראשי
אייל מחבר קוביות לגו כך שהן יוצרות מעין נחש ארוך ארוך (הוא טוען שמדובר בכמה טנקים מחוברים)
יאיר בא, מושך את היצירה, והנחש מתפרק לשניים.
אייל: יאיר, די!!!! אמא!!! יאיר עשה לזה מיטוזה!!!
(מיטוזה זה התהליך של חלוקת התא. זה מה שקורה כשרואים "החיים" מגיל 3)

פרופורציות
אמא שלי מחבקת את אייל חזק חזק חזק, חיבוק כזה של סבתות פולניות.
אייל: סבתא! די! את מוציאה לי את כל האוויר! אני תיכף מת! את כמעט הורגת אותי!
(חוג הדרמה בצהרון? לחלוטין קטן עליו)

בריאת העולם על פי אייל

אייל: אמא, שתדעי לך, שאלוהים ברא את כל העולם, ולא הטבע.
אני: אתה בטוח?
אייל: כן. זה אלוהים עשה. בהתחלה היה תוהו ובוהו. זה בלגן. ואלוהים סידר את זה. ואמר ויהי אור וככה הוא ברא את האור. אחר כך הוא הפריד בין אור לחושך. הם לא הסתדרו ביחד. ולאור הוא קרא יום, ולחושך הוא קרא לילה. והוא ברא את המים והשמים. ואחר כך כל מיני חיות. בשישי ושבת, הוא נח, אז כל החיות הסתובבו להם ועשו כל מיני דברים.
אני: אבל אייל, מה עם האבולוציה?
אייל: אני לא יודע.

מה עושים? כיצד קבלת שבת אחת בגן הרסה הסברים שלמים על אבולוציה, על תאים בודדים שהתפתחו לייצורים שלמים, על כדור הארץ העגול, על היקום האינסופי? הזכרתי לעצמי שהילד בסך הכל בן 4 ו-7 חודשים, והחינוך הספקני שלו לא חייב להתחיל עכשיו. לא רציתי להרוס לו.
אבל לא היה קל להתאפק.

שיחות על החיים עם אייל (#21)

 

אייל: אמא, למה יש לנו אף אחד ופה אחד, אבל שתי אוזניים ושתי עיניים? למה יש לנו שתי ידיים אבל בטן אחת?
אני: אה…. אייל אני לא בטוחה מה התשובה, אני צריכה לחשוב על זה, ואז אני אענה לך. בסדר?
אייל: אני יודע מה התשובה! אבל רק לגבי הפה והאזוניים.
אני: באמת? מה?
אייל: זה בשביל שנקשיב יותר ונדבר פחות!

נא להפנים.

שיחות על החיים עם אייל (#20)

מה אני יכולה לעשות שהילד מפציץ על בסיס יומיומי?

אני מתלבשת לעבודה בבוקר, ובעלי מתחיל לארגן את הילדים.
אני (לבעלי): מה אתה אומר? אני נראית בסדר עם זה? הבטן לא בולטת מידי? זה נראה טוב?
בעלי: זה נראה לי בסדר גמור.
אייל (מתערב בשיחה): כן, כן, אמא, את יפה.

לאחרונה אייל התחיל להביע כל מיני פחדים. בין השאר הוא רוצה שאלווה אותו בדרך לשירותים ושאחכה לו מאחורי הדלת. התייעצתי עם פסיכולוגית, שהציעה שאגיד לאייל לקח איתו חפץ כלשהו שהוא אמיץ וגיבור, ויגן עליו ממה שמפחיד.

אייל: אמא, אני צריך שתבואי איתי לשירותים.
אני: אייל, אולי תיקח משהו שיגן עליך, ויעזור לך להיות אמיץ וגיבור כדי להתגבר על הפחד?
אייל: לא, אמא. אני לא רוצה לקחת משהו כזה.
אני: למשל את הבובה של הלוחם, שהוא אמיץ ויכול להגן עליך ממפלצות. או את הארנבת שלך, שתישמור עליך.
אייל (מסתכל עליי כאילו אני מפגרת): לא, אמא, אני רוצה שיבוא איתי משהו שזז. אני לא רוצה לקחת בובה. בובה לא יכולה לשמור עליי.

אני: אייל, מה מפחיד אותך בשירותים?
אייל: אני לא יודע.
אני: מה זה? יש קולות מפחידים? חושך? משהו לא נעים?
אייל (שוב מסתכל עליי כאילו אני מפגרת): לא, אמא. מפחיד אותי דבר אחד.
אני: ומה זה?
אייל (בנחרצות): אני לא יודע מה זה.

אייל הולך היום לחבר. אני מסבירה לו שהוא יישאר שם אצלו, ואני אבוא אחר כך לקחת איתו. אייל לא כל כך מרוצה.
אני: אייל, אני אביא אותך לעומר, ואתה תישאר שם אצלו. ויותר מאוחר אני אבוא ואקח אותך הביתה.
אייל: אבל אני רוצה שתישארי איתי.
אני: אבל אייל, אתה תהיה שם עם עומר, ואתם תשחקו ביחד.
אייל: אני לא רוצה להיות לבד.
אני (מנסה לצאת מזה): אייל, בוא אני אסביר לך. אתה תהיה לבד – כי אתה תשחק עם עומר בעצמך, בלי עזרה שלי. אבל אתה לא תהיה בודד. בודד זה שאין אף אחד לידך, אבל אתה לא תהיה בודד כי תהיה עם עומר.
אייל חושב חושב חושב, ונראה די מרוצה מהפתרון.
אייל: אבל מה קורה אם אתה גם לבד וגם בודד?
אני: אה…. כן, זה מצב שיכול לקרות.
אייל: אני יודע! זה קורה כשאתה עושה דברים בעצמך בלי עזרה, אבל אין אף אחד לידך.
אני: כן, נכון, אתה צודק.
אייל: את רואה. אני חשבתי וחשבתי, וידעתי את זה בעצמי.