לקראת גיל שלוש, יאיר החליט לפרוץ את הסכר ולהתחיל לדבר ולדבר ולדבר. אני לא יודעת אם להגדיר את השיחות שלי עם יאיר כממש "שיחות". פשוט כל דבר שהוא אומר, יוצא איכשהו כל כך מצחיק וחמוד, כך שכנראה שגם אם הוא יגיד את הדברים הכי בנאליים בעולם, זה יישמע לי כפוסט-worthy.
פרספקטיבה יאיר, אייל וחבר של אייל רצים בבית תוך כדי משחק. יאיר נופל וחוטף מכה. אני (כועסת): היי! תזהרו שם עליו! הוא יותר קטן ממכם! יאיר (תוך כדי בכי תמרורים): אני לא קטן אני גדול!!!
……..
היה קורה בערך פעמיים ביום עד שלמדתי לקח יאיר: אימא, קיבלתי מכה… אני: אוי, מסכן קטן שלי, מה קרה? יאיר: אני לא קטן אני גדול!!! אני: סליחה, מסכן גדול שלי….
שאלה
יאיר: אימא, איפה אבא? אני: אבא בעבודה. יאיר: אבל מה הוא עושה שם?!
מה לא ברור?
יאיר: אימא, (אני) רוצה עוד! אני: עוד מה? יאיר: רוצה עוד! אני: אבל עוד מה??? יאיר: רוצה עוד (א)מרתי לך!!!
ולקסם הבא שלי… יאיר (מחזיק חתיכה של דוריטוס): אמא, תראי קסם! אני: כן יאירי.
יאיר מכניס את החתיכה לפה ואוכל אותה.
ריאליזם אני רואה עם הילדים את "נני מקפי 2". האבא נלחם בצבא הוד מלכותה, והאם והילדים נותרו לתחזק את החווה המשפחתית.
ילד בסרט: למה אבא לא כותב לנו? כבר עברה שנה מאז שהוא כתב לנו! אמא בסרט: מה פתאום… עברו רק 3 חודשים, הנה תראה בעצמך. אבא בצבא, ומעבירים אותו לפעמים ממקום למקום…. אייל: הוא מת. (למודאגים – זהירות ספוילר! – האב כמובן שלא מת. בסוף הכל מסתדר)
ימי התום אני ואייל שומעים את השיר "לא מוותר" של דודו אהרון. אני (שרה בקולי קולות עם הדיסק): "אל תוותרי, תני הזדמנות, מבטיח לך שאת עוד תחייכי…" אייל: אמא, מה זאת אומרת? למה הוא שר לה לא לוותר? אני: זה שיר על זוג אוהבים שמשהו מפריד ביניהם, והוא שר לה שלא תוותר והם עוד יהיו ביחד. אייל: מה מפריד ביניהם? אני: כל מיני דברים יכולים להפריד ביניהם. למשל, אולי ההורים שלהם לא רוצים שהם יהיו ביחד… אייל (בזעזוע): אבל הם אוהבים אחד את השני!! למה שההורים שלהם לא ירצו שהם יהיו ביחד?!
תיאום כוונות אני מקפיצה את הילדים להורים שלי. אייל: אמא, רציתי שתקני לנו ארטיק אנגרי בירדז ושנאכל אותו אצל סבתא. אני: אייל, אני לא אסע לקנות ארטיקים ואז אחזור לפה להביא לכם אותם. אני יכולה לקנות לכם ארטיקים, ובערב כשתהיו בבית אז תאכלו אותם. אייל: אבל אני לא רוצה לאכול אותם בבית! אני רוצה לאכול אותם אצל סבתא! אני: אייל, אני מצטערת, אבל או שאני אקנה עכשיו ותאכלו אותם אחר כך בבית, או שאני לא אקנה בכלל. אייל: אז לא צריך, אל תקני ארטיקים בכלל. אני: טוב.
מאוחר יותר, בבית
אייל: אמא, קנית לנו ארטיקים של אנגרי בירדז? אני: אבל אייל, אמרת לי לא לקנות! אייל עושה פרצוף המום, הולך הצידה לחשוב, חוזר אייל: אמא, בפעם הבאה, אל תקשיבי למה שאני אומר. תקשיבי למה שאני מתכוון ורוצה באמת.
תיאום כוונות #2 אני שומעת עם הילדים את הדיסק (המומלץ!) "ילד של חלום" של אריק איינשטיין. מתנגנן לו השיר "כשאת בוכה את לא יפה".
אייל: אמא, זה לא יפה להגיד למישהי כשהיא בוכה שהיא לא יפה!!!! אני: נכון. אייל חושב אייל: אההההה, הבנתי!! הוא לא באמת מתכוון לזה!! הוא אומר לה ככה רק בשביל שתפסיק לבכות!
ולסיום, השיר האהוב על אייל מתוך האלבום "ילד של חלום" – "ברלה צא". ציטוט: "יש הרבה יפה בעולם / ברלה צא, צא. / ושמחה גדולה תהיה אז בגן, / ברלה צא, ברלה צא". מציעה זאת גם לכם.
עבר המון זמן מאז שפירסמתי פוסט של שיחות על החיים עם אייל (הפוסט האחרון בסדרה היה בספטמבר). זה לא שהילד הפסיק להפיק פנינים. אפילו מבחינה סטטיסטית אני מניחה שזה הגיוני וסביר שילד כמוהו, שמדבר בלי הפסקה, מתישהו יוציא מפיו דבר חוכמה אחד או שניים או שלוש. האשמה היא בי – אני שוכחת לכתוב, ולפעמים שוכחת גם מה הוא אומר…. החיים זורמים והזמן עובר….
אנסה לסכם כמה היילייטים מהתקופה האחרונה, כי בכל זאת חבל.
מסר לחיים
אייל (מצטט את בעלי, כפי שהתברר לי לאחר מכן): "לא חשוב שהחיים יהיו ארוכים, חשוב שהם יהיו טובים".
אחווה
אייל: אמא, בזכות יאיר הפכתי לאח! אני: נכון. אייל: אני בן שש, אבל בתור אח אני רק בן שלוש, כי יאיר בן שלוש.
החיים בגלידה
אנחנו עוברים ליד אייסברג. יאיר ואייל מבקשים שנעצור ונאכל גלידה. אני מחליטה להסכים. אייל: אמא, אני אוכל גלידה וגם יאיר יאכל גלידה. אני: ומה איתי? אייל: גם את תאכלי גלידה. אני (צוחקת): אתה מרשה לי? אייל: את לא צריכה שאני ארשה לך. את אמא. את מחליטה ועושה מה שאת רוצה. ולפעמים מחליטה גם עליי. אני: אוקיי. אייל: חוץ מזה, אני רוצה שתאכלי גלידה, כי ככה לכל אחד מאיתנו יהיו טעמים אחרים ונאכל לטעום אחד מהשני. אני: נכון. אייל: אני אתן לך לטעום משלי, ואת תתני לי לטעום משלך, כי זה עושה אותך שמחה. אני אוהב כשאת שמחה.
העתיד לאייל יש תכנית מפורטת מאוד שכשהוא יהיה גדול תהיה לו חברה לייצור ברזים. אני: אייל, למה החלטת דווקא לייצר ברזים ולא משהו אחר? אייל: כי אני רוצה לעבוד במשהו שעושה טוב לאנשים. אני: אז למה דווקא ברזים? אייל: כי כשלאנשים יש ברזים, הם משתמשים בהם לנקות את הידיים שלהם, וזה שומר עליהם בריאים, וככה זה עושה להם טוב.
העתיד #2 אייל: אמא, כשאני אהיה גדול, אני אעבוד בכל מיני מדינות, וככה יהיה לי כסף מכל המדינות האלו. וכשאני אעבוד באנגליה אני אקח אותך איתי, כי אני יודע שאת אוהבת את אנגליה, ואם תרצי לחזור הביתה לפני שאני אסיים את העבודה שלי, אני אחזור איתך הביתה, ואז אסע לאנגליה בחזרה, עד שאני אסיים את העבודה שלי שם, ואז אני אחזור.
תל אביב אייל: אני אוהב לבוא לתל אביב, כי זאת עיר עם הרבה כלבים.
זמן איכות אני ואייל התחלנו לשחק במשחק social empires בפייסבוק (אייל קורא לו "המחנה"). כלומר, אני משחקת ואייל נותן לי עצות. זה משחק שצריך לבנות בו מעין כפר ימי ביניים, לאמן חיילים ולהרוג טרולים. באחד מימי חודש אוגוסט האחרונים, בעלי היה ביום חופש עם הילדים. הם יצאו בערב לאכול פיצה וחזרו הביתה מאוחר.
אייל: אמא, אני רוצה לשחק איתך במשחק של המחנה. אני: אייל, כבר מאוחר, אולי נוותר על זה ונשחק ביחד מחר? אייל: לא! היום! אני: אבל כבר מאוחר, אין זמן לשחק. אייל: טוב, אז רק תהרגי כמה טרולים ואז אני אלך להתרחץ.
החיים זה משחק
אני ואימא שלי מדברות על ענייני עבודה, משכורת וכו'. אימא שלי: אני עכשיו בדרגה 8 , ואני רוצה להגיע לדרגה 9. (* בשכר, כן?) אייל: באיזה משחק זה?
מגדר אייל המציא משחק שצריך להרוג בו טרולים מכל מיני סוגים. מעניין מאיפה הוא קיבל את ההשראה. אייל: יש גם טרולים אדומים גדולים עם…. וגם טרולים שחורים… וגם… (* באמת חשבתם שאצליח לעקוב אחרי השיחה הזו??? אין לי מושג מה הוא אמר) אני: מה עם טרולים סגולים? אין טרולים סגולים? אייל: מה פתאום, טרולים סגולים זה של בנות.
טירוף של בוקר. קמתי מאוחר מידי (7:10, מי ישמע). בעלי עוד לא הצליח לגרד את עצמו מהמיטה. הילדים כמובן ערים, מלאי עזוז ומלאי דרישות כמו אוכל, טלוויזיה, לשחק איתי במחשב, לצפות בתוכן המקרר ועוד. בעודי מנסה להתארגן ליציאה מהבית לעבודה, להתלבש, להתאים זוג סנדלים ולנעול אותם על כפותיי, נשמעת קריאה מהסלון:
אייל (צועק): א מ א ! יאיר מרביץ לי! אני (צועקת בחזרה): אז תרביץ לו בחזרה! אייל: זה לא בסדר להתנהג ככה. מה שצריך לעשות זה להחזיק לו את הידיים שלא ירביץ. אני: אני רואה שאתה גדול ונבון, ויודע להסתדר בעצמך במצבים כאלו.
אייל: אמא, את יודעת עם מי אני אתחתן? אני: עם מי? אייל: אני אתחתן אתך! אני: אבל אני כבר נשואה לאבא, אתה לא יכול להתחתן איתי. אייל: אז אני אתחתן עם אוהד. אני: אתה רוצה להתחתן עם בן? אייל: לא, אני רוצה להתחתן עם בת. אאאאההה… אז אני אתחתן עם ליאור. אני: ליאור מהגן? היא חברה שלך? אייל: כן. אני: אוקיי. אייל: אבל אם אף אחת לא תרצה להתחתן איתי, אני אצטרך למצוא מישהי אחרת. אני: אני בטוחה שהרבה מאוד בנות ירצו להתחתן איתך. אייל: נכון, אבל רק אם אני אתלבש יפה. <חושב לשנייה> אייל: בעצם אני לא צריך להתלבש יפה. אני בעצמי כבר יפה. אני (צוחקת): נכון מאוד.
תיאום פגישה אני מגיעה לגן כדי לקחת את אייל אייל: אמא, אוהד יכול לבוא אליי? אני: לא היום, אנחנו הולכים עם סבתא לאכול באייסברג. אפשר מחר. אייל: אוהד, רוצה לבוא אליי מחר? אוהד: אני לא יכול, יש לי חוג. אייל: וביום שלישי? אוהד: אני הולך ליובל אייל: וביום רביעי? אני (מתערבת): יש מסיבת סיום בגן אייל: אז ביום חמישי! אמא, מי ייקח אותי ביום חמישי מהגן? אני: אני אקח אותך. אייל: לא אבא? אני: אני לא חושבת אייל: אוף, רציתי להראות לאוהד את כל המשחקים בטלפון של אבא אוהד: אז תבוא אליי ואני אראה לך מה יש לי בגיים בוי! אייל: בסדר! קרן, אמא של אוהד, בדיוק מגיעה לגן אני (לקרן): רק שתדעי, שאוהד הזמין את אייל לבוא אליו ביום חמישי. אמנם יש עוד זמן, אבל… קרן: יום חמישי?! איך הם הגיעו ליום חמישי?! אני מפרטת את כל השיחה אני: הם ילדים עסוקים…
באייסברג, סניף הוד השרון אייל סיים את הפסטה שלו ועכשיו מנסה לעבור בדרכו לשירותים
אייל (לאישה שהכסא שלה מפריע לו לעבור): סליחה, את יכולה לזוז קצת ולתת לי לעבור? אני לא יכול לעבור פה! זה צר מידי! זה מעבר של חתול!
ביציאה החוצה אנחנו רואים קשת בענן קטנה שנוצרה מקרן שמש שנשברה בדלת הזכוכית אייל: קשת בענן זה כמו שפגאט בשמיים.
ביציאה מהרכב
אמא שלי: אייל, תזהר על הראש שלך. אייל: אני ניזהר על הכל.
מגדר חמותי: אייל, לילה טוב, שיהיו לך חלומות ורודים. אייל: חלומות ורודים? מה אני, בת?
פלאפונים
אני לוקחת את אייל ואת חבר שלו, אוהד, מהגן, ובדרך מצוטטת לשיחה שלהם.
הגלקסי זה הסמסונג גלקסי של בעלי.
אוהד: יש לכם גלקסי אייל: כן, זה של אבא שלי. אבל הוא לא בבית, הוא בעבודה. אוהד: מה, ושם הוא משחק בציפורים הכועסות, ובצפרדים הכועסות? אני (מתערבת): לא, הוא משתמש בו בשביל לדבר. אוהד: לא, אני לא חושב שהוא מדבר בו. הוא משחק בו. אייל: כן, הוא משחק בכל מיני משחקים. לא רק בציפורים הכועסות.
אחרי המקלחת ולפני הסיפור שלפני השינה אייל: אני מת. אני: אם אתה מת, אז איך אתה מדבר? אייל: אני מדבר אנגלית.
<הערה: כנראה קשור לזומבים>
אני: למה אתה מת? אייל: כי עשיתי פיפי! אני: מה הקשר?! אייל: בפיפי היה רעל אני: אבל כשעושים פיפי זה דווקא מוציא את הרעלים מהגוף. זה לא הגיוני. אייל: אז אני לא יודע.
<הילדים מלובשים, מצוחצחי שיניים ויושבים על המיטה של אייל, מוכנים לסיפור לפני השינה>
אייל: אמא, כשאני אומר שאני מת או כשאני מדבר שטויות, אל תעני לי. את לא צריכה להתייחס. רק כשאני מדבר דברים רציניים, תתייחסי. אני: אוקיי. אייל: זהו, מעכשיו אני אומר דברים רציניים.
צבעים אייל צובע במרץ. אייל: אמא, את יודעת, יש צבעים שאני לא אוהב. אני: מה למשל? אייל: אני לא אוהב חום ואדום. אני: למה? אייל: כי חום זה צבע של קקי ואדום זה צבע של דברים לא טובים, כמו דם. אני: אוקיי. אייל: גם כתום אני לא כל כך אוהב. אני: למה? אייל: כי כתום זה צבע של מגמה ושל לבה. זה גם צבע של שריפה! בעצם אני בכלל לא אוהב כתום.
ביטחון עצמי בעלי הלך עם אייל לבימות של יום העצמאות, עם הוראה מפורשת ממני לקנות לו בדרך איזה סטיקלייט או משהו מאיר ומהבהב אחר.
בעלי מנסה ומנסה לשכנע את אייל, ומראה לו את כל הסוגים של הסטיקלייטים/מהבהבים שיש. אייל מסרב בנימוס שוב ושוב, עד שהוא מביא את המשפט הבא: אייל: אבא, אני לא צריך את זה. אני יפה בפני עצמי. שמישהו יגלה לי איפה משיגים ביטחון עצמי כזה.
קידמה לבעלי החליפו את הפלאפון של העבודה לסמסונג גלאקסי, וכך גילה אייל את נפלאות ה-angry birds.
יום אחד בעלי עשה חיפוש בגוגל ומצא לאייל משחק אונליין של angry birds.
אייל: אמא! את יודעת, יש גם במחשב את המשחק של הציפורים הכועסות, ולא רק בטלפון של אבא! אבל צריך להשתמש בעכבר, אז זה יותר משעמם.
זה ישר הזכיר לי את הסצינה מ"חזרה לעתיד 2", שבה מרטי מראה לילדים איך משחקים במשחק ישן שבו יורים בדמויות, והם מסתכלים בו מזועזעים – מה, צריך להשתמש בידיים?!
הפילוסופיה של הציפורים אייל מסביר לי על המשחק angry birds. אייל: אמא, יש ציפורים, והן כל הזמן כועסות. אני: על מי הן כועסות? אייל: הן כועסות על החזירים, אבל בעצם, הן בעיקר כועסות על עצמן.
